געגועים לבית שעל צלע ההר

מתוך : כלכליסט - מגזין נדל"ן

26.3.2024

כתבה מאת אביטל ברוידא

יומיים אחרי פרוץ המלחמה עזבה המשפחה את מצפה הילה. "היה נראה שבכל רגע החזית הצפונית עומדת להתפרץ בעוצמה, והיתה תחושה של סכנה ממשית וקיומית".

"היישוב עכשיו הוא 'יישוב כלוא'. בדומה לעוד כמה יישובים בקו העימות, שמצד אחד אינם קרובים מספיק כדי להיות מפונים, ומצד שני אינם רחוקים מספיק בשביל שתהיה בהם שגרת חיים סבירה.

מצפה הילה כלוא בהיותו בתוך רצועת הביטחון החדשה. סוללות של תותחים שנמצאות בסמוך מאוד ליישוב פעילות סביב השעון. הבומים הם תמיד בלתי צפויים ומחרישי אוזניים. הפצצות של חיל האוויר בלבנון מורגשות היטב, מדי פעם החלונות רועדים מעוצמתן.

התושבים שחזרו הביתה למצפה מתפקדים כתומכי לחימה: כולם מבשלים, מכבסים ודואגים לכל צורך של החיילים שנמצאים ביישוב ובסביבתו. כיתת הכוננות היישובית גדלה ומתפקדת ככוח קומנדו לכל דבר. הפער בין הפסטורליות של הנוף והטבע מסביב לבין פס הקול המלחמתי ופטריות העשן הוא קשה להכלה".

המשפחה עברה בתחילה להתגורר בגבעת אלה, יישוב קהילתי בגליל התחתון, שם יש להם משפחה. הילדים השתלבו בבית הספר האנתרופוסופי בהרדוף (בית הספר בו למדו במקור הפסיק לפעול). לאחרונה עברה המשפחה להתגורר בהרדוף אבל הסבלט שמצאו הוא רק עד סוף אפריל כך שהם יצטרכו בקרוב למצוא מקום מגורים חלופי. הם מחכים בקוצר רוח לחזור לביתם: "אנחנו לא רואים כרגע אופק. אנחנו מייחלים לחזרתם של כל החטופים, ולסיום המלחמה האומללה הזו".